<h1>ספר החינוך מצוה נ"ו</h1>
<h2>דף נט:</h2>
לדון ולחייב לשלם מי שהזיק חבירו באש, כגון שהדליק את גדישו או שרף לו שום דבר, שנאמר [שמות כ"ב] כי תצא אש וגומר, פירוש תצא משמע אפילו יצאה מעצמה, ובא להזהיר שאפילו המדליק בתוך שלו ויצאה מעצמה והזיקה שחייב, לפי שלא שמר גחלתו, שהאדם חייב לשמור אשו שלא תצא ותזיק, שדרך האש ללכת מעצמה אף על פי שאינו בעל חיים. שרשה ידוע כמו שאמרנו. דיניה כגון שיעור ההרחקה שמרחיקין בערה מן המצר שהוא לפי גובהה של דליקה, ודין השולחה ביד חרש שוטה וקטן או פקח, ודין הרבים, שאחד הביא האור ואחד הביא עצים ואחד לבה, ולבה ולבתו הרוח, ודין כלים טמונים בגדיש או טמונים בבירה, ודין גמל עובר טעון פשתן ודלקה בנר חנוני מה דינו, או בנר חנוכה, ויתר פרטיה מבוארים בפרק שני [כ"ב ע"א] וששי מן קמא [נ"ט ע"ב ואילך]. ונוהגת בזכרים כי להם לעשות דין, ובית דין העובר עליה ולא דן המזיק בתשלומין כמו שכתוב ביטל עשה.
